ע"פ 70279/08

תקציר

המשיב נעצר בגין נהיגה בשכרות וכישלון במבחן פיכחון. הם סירבו לעבור בדיקת דם, המהווה על פי החוק הישראלי עבירה נפרדת. הם הואשמו והורשעו לאחר שהודו בעבירות, בהן נהיגה תחת השפעת אלכוהול. בית המשפט הרשיע אותם על סמך הודאתם וגזר עליהם 10 חודשי פסילה בפועל, חמישה חודשי מאסר על תנאי ושישה חודשי פסילה על תנאי. המדינה ערערה על הקלה בעונש, וטענה כי היה על בית המשפט להטיל את עונש המינימום הסטטוטורי, שהוא שנתיים פסילה. המערער טען כי שגה בית המשפט בכך שלא העריך כראוי את חומר הראיות וכי גזר הדין לא שימש כגורם מרתיע, וזו מטרת החוק. המשיב טען כי לבית המשפט שיקול דעת להקל בעונש בהתאם לנסיבות, וההודאה והיעדר עבר תעבורתי עדכני מצדיקים את ההקלה. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת המדינה. בית המשפט קמא קבע כי שגה בהערכת הראיות וכי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מעונש המינימום. הרשעותיו הקודמות של המשיב, הצורך בהרתעה, והיעדר נסיבות מיוחדות המצביעות על חריג בעניינו של המשיב, הביאו להטלת עונש המינימום. לפיכך, בית המשפט קיבל את הערעור והגדיל את תקופת הפסילה למינימום הסטטוטורי של 24 חודשים, בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית.