ב"ש 4642/05

תקציר

סוחר עתיקות בעל רישיון לפי חוק העתיקות התשל"ח-1978 שלל מספר פריטים במהלך חיפוש בביתו ובחנותו בחשד להברחת עתיקות שלא כדין. הוא ערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים לדחות את בקשתו להחזרת הפריטים לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969. הערעור נגע לשני פריטים: פסלי שיש "רגליים רומיות" ושני דיסקים קשיחים של מחשב. בעוד הצדדים הסכימו לבטל את ההתחייבות בנוגע לפסלים, סוגיית הדיסקים הקשיחים דרשה דיון נוסף. שאלת המפתח הייתה האם הכוננים הקשיחים שימשו "מוסד" כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות תשל"א-1971, אשר יחייב את החזרתם בתוך 48 שעות לפי סעיף 32(ב) לפקודת המעצרים והחיפוש. בית המשפט נדרש לקבוע את פרשנותו של סעיף זה ולבחון את הרציונל העומד מאחוריו. בא כוח המערער טען כי החזקת הדיסקים על ידי המשיב הייתה בלתי חוקית, שכן העבירות המיוחסות למערער לא כללו את אלה שצוינו כעילה לצו החיפוש. יתר על כן, המשיב היה צריך להחזיר את הדיסקים תוך 48 שעות או להגיש בקשה להארכה בבית המשפט, מה שלא קרה. המשיב טען מנגד, כי הדיסקים נתפסו כדין מכוח צו החיפוש. בית המשפט הכיר בתוקפה לכאורה של פרשנותה של המערערת לסעיף 32(ב), אך הכיר בצורך בטענות נוספות בעניינים עובדתיים ומשפטיים נוספים, לרבות הגדרת "מוסד", השימוש בפריטים שנתפסו, החזקת המשיב ומשכו. עניינים אלה חייבו דיון מעמיק יותר, ובהתאם נקבע המשך הדיון בערעור.