ת"א 5011-09-23

תקציר

בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי זכות הטיעון שלה נפגעה בשל אי ידיעתו הנטענת של הבורר בעדויות עדי מפתח ובחוות דעת מומחים, שכן הבורר אכן שקל את מכלול הראיות שהובאו בפניו. המתודולוגיה של הבורר שילבה ניתוח ראיות והסקת מסקנות, ופסק הבוררות בכללותו היווה תמונה כוללת של תהליך קבלת ההחלטות שלו. בית המשפט הדגיש כי בחירתו של הבורר שלא להסתמך על עדויות מסוימות נתונה לשיקול דעתו, והימנעותו מהתייחסות מפורשת לחלק מהראיות בהחלטה אין פירושה התעלמות מהן. אי הסכמתו של המבקש עם ניתוחו המשפטי של הבורר ותוצאותיו אופיינה כטענת ערעור, שאינה מצדיקה התערבות. באשר לטענת המבקש כי הבורר חרג מסמכותו לדון בתביעה שכנגד, ציין בית המשפט כי המבקש לא העלה התנגדות זו במהלך הבוררות ואף הסכים לסמכותו של הבורר. בית המשפט הדגיש את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות ואת העילות הצרות לביטולם, שלא כללו את המקרה הנוכחי. משכך, אישר בית המשפט את פסק הבוררות, הורה למבקש לשלם למשיב 12,000 ₪ בתוספת מע"מ כהחזר הוצאות, וקבע כי הסכום שהופקד על ידי המבקש בבית המשפט יועבר למשיב.