רע"א 9347/96

תקציר

פסק הדין מתייחס לקביעת אחוזי נכות לחייל משוחרר שסבל מפסוריאזיס וממחלת מפרקים במהלך שירותו הצבאי. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לחשב שתי שיטות לחישוב אחוזי הנכות – האחת על בסיס המחלה עצמה והשפעתה על יכולת התפקוד של הפרט, והשנייה על סמך ליקויים עצמאיים באיברים שונים – וכיצד יש לפעול כאשר שתי השיטות חלות. בית המשפט העליון קבע כי נכים אינם צריכים לקבל פיצוי כפול בגין אותה תוצאה פתולוגית הנובעת ממום. במקום זאת, כאשר פגם נוסף הוא עצמאי ואינו נכלל בתסמיני המחלה, יש להיות זכאים לאחוזים נוספים בגין אותו פגם. בית המשפט קבע כי יש לאפשר לנכים להשיג את דרגת הנכות הגבוהה יותר משתי שיטות החישוב החלופיות. ברוב המקרים, התוצאות של שתי השיטות יהיו דומות, אם לא זהות. בית המשפט הדגיש כי המטרה היא לקבוע את דרגת הנכות באופן מדויק והוגן, מה גם ששתי השיטות מעריכות בסופו של דבר את יכולתו של הפרט לפעול ולהגביל תנועות. לכן, כאשר יש מבחנים חלופיים, יש להקצות את אחוזי הנכות הגבוהים יותר. במקרה הספציפי של יוצא צה"ל קבע בית המשפט כי עליו לקבל את אחוזי הנכות הגבוהים יותר, שעמדו על 20%, לפי סעיף 35(1) לתקנות הנכות. פסק הדין לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.