בש"פ 3200/00

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המערער, המואשם בפריצה לרכב, גניבה, היזק בזדון והפרעה לשוטר, שוחרר תחילה בערבות בתנאים שכללו מגורים בבית דודתו. עם זאת, הוא הפר תנאים אלה בכך שיצא מהבית ושהה עם הוריו תקופה ממושכת, וכן נסע עם חברים לטול כרם. כתוצאה מכך, החליטה הערכאה הנמוכה יותר לעצור אותו, החלטה שאושרה הן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ולאחר מכן על ידי בית המשפט העליון. בדחותו את הערעור הדגיש שופט בית המשפט העליון את אופי עבירותיו של המערער ואת מסוכנותו לציבור, כמו גם את הפרותיו החוזרות ונשנות את תנאי שחרורו, תוך הפגנת חוסר כבוד לחוק ולצווי בית המשפט. בהיעדר חלופת מעצר הולמת וחוסר אמון בנכונותו של המערער להיענות לכל חלופה כזו, קבע השופט כי מעצרו עד תום ההליכים נחוץ לשלום הציבור. החלטה זו התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של נסיבות המקרה ועלתה בקנה אחד עם פסיקות קודמות בנושא.