עע"מ 7201/11

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעור על תוקפה ותחולתה של תקנה 16ב(ב)(1) לתקנות חובת המכרזים, אשר הותקנו בשנת 2009 ומאפשרות חילוט ערבות מציע בנסיבות מיוחדות, כגון מרמה ותחבולה. המערערת ערערה על חוקתיות התקנה וטענה כי היא מטילה אמצעי ענישה ללא סמכות חוקית ראויה ופוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט הדגיש את חשיבותה של חקיקת משנה בממשל המודרני, והדגיש את ההיקף המצומצם של התערבות שיפוטית, במיוחד כאשר חקיקה כזו מאושרת על ידי ועדה פרלמנטרית. למרות שהכיר בפוטנציאל הענישה של התקנה, בית המשפט מצא אותה חוקתית, ותמך בתפקידה בקידום שוויון ויעילות כלכלית במכרזים. עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת על הליך השימוע שניהלה ועדת המכרזים, ומצא בו פגם בשל היעדר הודעה מספקת והזדמנות למערערת להציג את טענותיה כראוי. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור בשל ליקויים פרוצדורליים אלה והורה על השבת הערבות שחולטה. היא גם הדגישה את הצורך בתקשורת והנמקה ברורות ומפורטות של ועדת המכרזים כדי לשמור על זכויות המציע באופן יעיל.