ו"ע 45092-08-22

תקציר

הערעור מערער על עיצום כספי שהוטל על חברה קבלנית לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974, בגין אי הבטחת כספו של רוכש דירה באמצעות האלטרנטיבות הקבועות בחוק. החברה מכרה דירה למשפחת מרכוס אך לא העמידה בפניהם ערבות לפי חוק המכר בעת קבלת התשלום הראשון בסך 525 אלף שקל, אלא הכסף הוחזק בנאמנות על ידי עורך הדין של החברה. בית המשפט דחה את הערעור ואישר את החלטת הנציב. בית המשפט קבע כי חוק המכר הוא חוק צרכני שמטרתו להגן על רוכשי הדירות באמצעות הבטחת תשלומיהם. החוק מחייב את המוכרים לספק לרוכשים ערבויות מסוימות עם קבלת יותר מ-7% ממחיר הדירה. עוד הודגש כי החלופות המנויות בחוק להבטחת כספי הרוכשים הן ממצות ולא ניתן להחליפן בהסדרים אחרים, לרבות החזקת כספים בנאמנות. בית המשפט מצא כי החלטת הקבלן להחזיק את התשלום הראשון בנאמנות לא עמדה בדרישות חוק המכר. היא הדגישה כי חשבון הנאמנות היטיב עם הקבלן ונוהל על ידי עורך הדין של החברה, מה שהעמיד את הרוכשים במצב פגיע. הקבלן חויב להעמיד ערבות/בטוחה לפי חוק המכר עם קבלת התשלום הראשון, דבר שהתרחש רק כעבור שנתיים וחצי. למרות מסירת הדירה בסופו של דבר וערבות בנקאית מאוחרת, בית המשפט אישר את הסנקציה והדגיש את חשיבות ההקפדה על דרישות החוק להגנה על הקונים. הערעור נדחה, והקבלן חויב שלא לשלם הוצאות, בהתחשב בסנקציה ובתוצאה הסופית.