ע"מ 12837-06-17

תקציר

פסק הדין דן בשאלה האם יורשיו של נישום שנפטר, שהיו לו הן הפסדים עסקיים והן הפסדי הון, זכאים לקזז הפסדים אלה מהכנסותיהם. פסק הדין מנתח את הוראותיה הרלוונטיות של פקודת מס הכנסה ואת פרשנותיה, ומגיע למסקנה כי לשון הפקודה ותכליתה אינן תומכות בירושת הפסדים על ידי היורשים. בית המשפט מכיר בכך שהפסדים מהווים נכס, אך חוקי המס מגבילים את הזכות לקיזוז הפסדים, וחוק הירושה אינו גובר על מגבלות אלה. הדיון נסוב סביב סעיף 28 וסעיף 92 לפקודה, העוסקים בקיזוז הפסדים, ובית המשפט מפרש סעיפים אלה כפשוטם, ומסרב להרחיב את תחולתם על יורשים. כמו כן, בית המשפט בוחן את התכליות העומדות מאחורי קיזוז הפסדים ומוצא כי מתן אפשרות ליורשים לקזז הפסדים לא ישרת תכליות אלה, הקשורות לנטילת סיכונים, צדק, כלכלה והדדיות. גם דעת הרוב בפסק דין קודם של בית המשפט העליון, שעסק בסוגיה דומה, מוזכרת בתמיכה בפסק דין זה. לבסוף, בית המשפט מדגיש כי כל שינוי בחוק צריך להיות מיושם על ידי המחוקק וממליץ על בחינה מחודשת של מטרות הסדרי קיזוז הפסדים. משכך, נדחות עתירות היורשים לקיזוז ההפסדים שנגרמו למנוח, והם אחראים במשותף לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.