דב"ע מא/108 - 0

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב השאלה האם יש להכיר באוטם שריר הלב ממנו סבל אדם כפגיעה בעבודה, ובכך לזכות את המערער בהטבות לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את התביעה, מה שהוביל לערעור בפני בית המשפט העליון. הסוגיה המרכזית היא קביעת המידה שבה סביבת העבודה של המערער תרמה לאוטם ביום התרחשותו, במיוחד כאשר נשקלת אל מול מצבו הבריאותי האישי הקודם. פסק דינו של בית המשפט העליון מדגיש את הצורך לפרש את חוות הדעת של המומחה הרפואי באופן הוליסטי, לרבות הן את ההערכה הראשונית והן את תשובות ההבהרה שבאו בעקבותיה. לדברי המומחה, מצבו הבריאותי הקודם של המערער – מחלת לב כלילית – היה הגורם העיקרי והמכריע בהופעת האוטם. עוד הודה המומחה כי לאירועי העבודה ביום הנדון הייתה השפעה, אם כי לא באותה מידה כמו המצב הבריאותי האישי. חשוב לציין כי המומחה לא שלל את האפשרות שאירועי העבודה תרמו לעיתוי האוטם. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי חוות דעתו של המומחה, כאשר נשקלת במלואה, תומכת בהחלטת בית הדין האזורי. בפסק הדין מודגש כי הגורם המכריע בעיתוי האוטם היה מצבו האישי של המערער, ולא אירוע כלשהו הקשור לעבודה. לקבל אחרת ירחיב את מושג הסיבתיות מעבר לגבולות הלוגיים בביטוח תאונות עבודה. לפיכך, בית המשפט העליון מסכים עם דחיית התביעה על ידי בית הדין האזורי, בקובעו כי האוטם אינו מהווה פגיעה בעבודה, אלא אם עצם ההתייצבות לעבודה יכולה להיחשב כ"אירוע", דבר שבית הדין דוחה. לפיכך הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.