עת"מ 31165-04-14

תקציר

העותרים הגישו ערר על החלטת הוועדה המחוזית להעניק למועצה המקומית היתר בנייה להקמת מגרש ספורט, אך ועדת הערר קבעה כי אין לה סמכות לדון בערר. לאחר מכן הגישו העותרים עתירה נגד החלטה זו, שנדחתה על ידי בית המשפט. טענתם העיקרית של העותרים הייתה כי היה על ועדת הערר לדון בהתנגדויות סביבתיות, אך בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה לא נפלה פגם ועלתה בקנה אחד עם הוראות החוק והפסיקה. העותרים לא הביאו כל אסמכתא משפטית לתמיכה בטענותיהם, ובית המשפט הסכים עם המשיבים כי לוועדת הערר אין סמכות לדון בערר, שכן החוק מאפשר רק לעררים על החלטות לסרב להיתר או לדחות התנגדות. בנוסף, גם טענותיהם האחרות של העותרים בדבר הפרות פרוצדורליות ובזבוז כספי ציבור היו חסרות בסיס וחסרות תוכן. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו בוחן את תבונתן של החלטות מנהליות ויתערב רק אם נפל פגם משפטי. מאחר שלא נמצא פגם בהחלטת ועדת הערר, נדחתה העתירה. העותרים חויבו לשלם לוועדת הערר שכר טרחת עורך דין, אך לא נפסקו הוצאות לוועדה המחוזית ולמועצה המקומית בשל משך תשובתם המיותר.