רע"א 544/89

תקציר

בית המשפט העליון בחן את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר חייבה את החברה המערערת להעמיד ערבות משני אנשים בעלי יכולת כלכלית להוצאות המשיב, בסך 20,000 ₪. החלטה זו התבססה על סעיף 232 לפקודת החברות ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה לאי יכולת לשלם, וטענה כי אין זו סיבה מספקת להטלת ערבות. עם זאת, בית המשפט העליון אישר מחדש את החלטת בית המשפט המחוזי, והדגיש כי בעוד שאנשים פרטיים אינם נדרשים בדרך כלל לספק ערבות רק בשל עוני, לחברות יש קריטריונים שונים. באופן ספציפי, סעיף 232 מאפשר לדרוש מחברה לספק ערבות אם היא אינה מסוגלת לשלם עלויות פוטנציאליות. בית המשפט הבהיר כי בניגוד ליחידים, חברות אינן יכולות להשתמש באישיותן המשפטית כדי להתחמק מהתחייבויות פיננסיות אם יפסידו. בית המשפט הוסיף והסביר כי קיימת חזקה המחייבת חברות לספק ערבויות אלא אם הנסיבות מצביעות אחרת. הפסיקה שנסקרה תמכה בגישה זו, וציינה מקרים קודמים בהם חברות נזקקו לערבויות בשל אי יכולת כלכלית. במקרה ספציפי זה, קשייה הכלכליים של המערערת וכישלונותיה הקודמים בתשלום חובות הצדיקו את דרישת הערבות. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.