עפ"ג 28110-10-15

תקציר

הערעור מערער על החלטת הערכאה הנמוכה שלא להרשיע את המשיב בעבירת הסמים בה הודה. המערערת טוענת, כי שגה בית המשפט קמא בכך ששקל עובדות הסותרות את כתב האישום המתוקן בו הודה המשיב. לטענת המערער, משהודה המשיב בעובדות כתב האישום, לא היה על בית המשפט להתחשב בעובדות שלא הוזכרו בכתב האישום או שסתרו אותו. המשיב, לעומת זאת, תמך בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר, וטען כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את החריג של הימנעות מהרשעתו חרף אשמתו המוכחת. המשיב הדגיש את הסיכויים החיוביים לשיקומו, היעדר עבר פלילי והחרטה שהביע על מעשיו. השופטים הסכימו כי הערכאה הנמוכה יותר לא הייתה צריכה לדון בעובדות הסותרות את כתב האישום המתוקן. עם זאת, הם הכירו בכך שישנם מקרים חריגים שבהם יש הצדקה להימנע מהרשעת נאשם אשם. השופטים בחנו את נסיבות המקרה והסכימו כי סיכויי השיקום של המשיב, היעדר עברו הפלילי והפגיעה הפוטנציאלית בסיכוייו לחזור לעבודה היו גורמים משמעותיים במקרה זה. הם הדגישו כי החלטת הערכאה הנמוכה שלא להרשיע את המשיב הייתה סבירה ומוצדקת, למרות חומרת העבירה. השופטת טאובר הציעה להאריך את תקופת הפיקוח ולהגדיל את הפיצוי הכספי שהוטל על המשיב, אליו הצטרפו שאר השופטים. לפיכך נדחה הערעור, אך הוארכה תקופת הפיקוח, וסכום הפיצוי הוגדל כמוצע.