עמ"נ 57345-05-21

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור, המתייחס למחלוקת על נזקי קרקע בסמוך לנתב"ג. פסק הדין משרטט את ההיסטוריה הארוכה של התיק, לרבות הימנעותם של המערערים ממתן ייפויי כוח מעודכנים, והעיכובים שנגרמו כתוצאה מכך. ליבת הסוגיה נוגעת לטענת המערערים כי אדמתם נפגעה, שאינה קשורה לערעור דורי שנשמע אף הוא. בפסק הדין צוין כי המערערים לא חידשו את ערעורם בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון משנת 2015, אלא הסתמכו על חוות דעת בת 20 שנה שנדחתה על ידי בתי המשפט. בנוסף, טענות המערערים בדבר ניגוד עניינים של מומחים בערעור הדורי נמצאו בלתי מבוססות. ככלל, החלטת ועדת הערר לדחות את טענת המערערים נמצאה מוצדקת, שכן לא הובאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם. פסק הדין מתייחס גם לניסיונם של המערערים ליצור הקבלה למקרה אחר, מושב צפריה, אך בית המשפט מצא כי שני המקרים נבדלים ושונים דיים בהיבטים מרכזיים כדי שלא יצדיקו יחס דומה. לבסוף, חויבו המערערים לכסות את הוצאות המשיב, בעוד שלא ניתנו צווים לגבי משיבים אחרים שלא הגישו תשובות. הערעור נדחה, וההחלטה לדחות את טענת המערערים התקבלה.