עת"מ 17346-08-18

תקציר

השאלה המרכזית סביב פסק דין זה נוגעת לעתירה שהגישה איילון ביטוח נגד החלטת ועדת המכרזים לדחות את טענתם כי במכרז הזוכה של הפניקס ביטוח הסתייגו מהתנאים שקבעה הוועדה. המכרז המדובר היה לפוליסת ביטוח לכיסוי סיכונים עירוניים. נקודות המחלוקת העיקריות היו שני מסמכים שצורפו להצעה של הפניקס. הראשון היה מכתב הבהרה שנוסחו פורש באופן שונה על ידי הצדדים המעורבים. המומחה מטעם איילון טען כי הוא אינו כולל כיסוי רטרואקטיבי, ואילו מומחה העירייה טען כי הוא מציין הסתייגויות רק ברמה היפותטית. המסמך השני היה מכתב נלווה זמני עם תאריך שהוכנס על ידי הפניקס, שהיה אמור להיות ממולא על ידי העירייה לאחר ההודעה על ההצעה הזוכה. בית המשפט בחן את חוות הדעת של כל הצדדים המעורבים והגיע למסקנה כי מכתב ההבהרה לא כלל כל הסתייגות וכי כל עמימות יכולה הייתה לנבוע ממחדל או טעות, אך בוודאי שלא מכוונת-זדון כלשהי מצדה של הפניקס. נמצא כי המכתב רק הבהיר את הטענות שהוחרגו מהכיסוי הביטוחי, ולא שינה את תנאי המכרז. אשר למכתב הנלווה הזמני, קיבל בית המשפט את טענת המשיבים כי המועד שהוכנס על ידי הפניקס לא השפיע על ההיבטים האופרטיביים של המכרז, והיה פרט טכני בלבד. השופט קבע כי החלטת ועדת המכרזים סבירה וכי אין לבטל את זכייתה של הפניקס, שכן הדבר יחייב ביטול המכרז כולו והתחלה מחדש, צעד השמור למקרים קיצוניים של עוול, שלא היה ישים כאן. לפיכך נדחתה העתירה, ואיילון חויב לשלם הוצאות ושכר טרחה בסך 30 אלף שקל, המתחלקים שווה בשווה בין העירייה לבין הפניקס ביטוח וסוכניהן.