ת"א 67793-12-14

תקציר

פסק הדין דוחה את טענות התובעת כנגד הנתבעים בדבר סילוק חלקת קרקע מסוימת. פסק הדין מתבסס על מספר הוראות דין ופסקי דין קודמים הנוגעים לבעלות והחזקה בקרקע. על פי פסק הדין, הראיה הטובה ביותר לזכות החזקה של תובע במקרקעין היא הצהרת רישום, ובמקרה זה אין חולק כי הזכויות בחלקה הרלוונטית רשומות על שם התובעת, קק"ל. עם זאת, בידי הנתבעים הסכמי חכירה למקרקעין המדוברים, ופסק הדין מתמקד בשטחים המפורטים בהסכמים אלה. בית המשפט מינה מומחה שיחקור את המקרה ויקבע את השטחים הרשומים ומוחזקים על ידי כל נאשם. נמצא כי זכויות הנתבעים במקרקעין לא נרשמו באופן רשמי עד למועד מסוים. בדו"ח המומחה צוין כי ההבדלים בין השטחים הרשומים לבין השטחים המוחזקים על ידי הנתבעים נובעים מייעוד חלק מהקרקע לדרך, תוך צמצום שטח החלקות המוחכרות לנתבעים. פסק הדין מדגיש כי לא ניתן לשנות את ייעוד הקרקע במסגרת התר"מ (תכנית פיתוח לרישום) - הליך שמטרתו להסדיר רישום מבנים - מבלי לעקוף את הליכי התכנון הנדרשים. בנוסף, לא ניתן להוציא מקרקעין מהחלקות המוחכרות לנתבעים ללא ידיעתם וללא הסדרת זכויותיהם בשטח המצומצם. כמו כן, בשנת 2019 אושרה תכנית חדשה, שהגדילה את שטח החלקות המוחכרות. מאחר שהתכנית החדשה מחליפה את התר"מ ומרחיבה את שטח המגרשים ההיסטוריים, נדחות התביעות לסילוק, המבוססות על השטח הרשום על פי התר"מ. בחוות דעתו של המומחה נקבע כי שטחי הסגת הגבול הנטענים הם חלק מהמגרשים ההיסטוריים, והתובעת לא חלקה על כך. משהתובע לא הצליח להוכיח כי החזקת הנתבעים חרגה מגבולות המגרשים ההיסטוריים, דינה של התביעה. פסק הדין מותח ביקורת גם על התנהלות התובע והיעדר הסדרה ראויה של זכויות הנתבעים, כמו גם על ההתדיינות המשפטית הממושכת, ומורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות ולפצות אותם בגין שכר טרחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט. הסכום נקבע על 15,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל תיק, ובסך הכל 75,000 ₪ בתוספת מע"מ, והתובע צפוי להסדיר את זכויות הנתבעים באופן ריכוזי, ולקבוע את הפעולות הדרושות לביסוס זכויותיהם בחלקות המורחבות.