ת"א 49343-01-17

תקציר

בעל נכס בפרדס חנה, המכונה התובע, תבע את מועצת פרדס חנה-כרכור להשבת תשלום יתר עבור הוצאות פיתוח. אדמת משפחת התובע חולקה בין האחים, וחלקה יועד לבניית בניין מגורים. התובעת נדרשה לשלם הוצאות פיתוח בסך 20,000 דולר לצורך קבלת היתר בניה מהמועצה. מאוחר יותר התברר כי סכום זה חרג מהסכום שהמועצה הייתה רשאית לגבות. התובע טען כי התביעה להשבה תקפה, ואילו המועצה טענה כי היא מיושנת, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז קמה עילת התביעה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע היה מודע לתשלום היתר טרם תחילת ההליכים. נפסק כי התובע לא הוכיח כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו ממנו מעבר לשליטתו. גם טענת התובע כי הנסיבות מנעו מהמועצה להעלות טענת התיישנות נדחתה. בית המשפט קבע כי התנהלות המועצה בהתניית הוצאת היתר בניה שלא כדין בתשלום יתר אינה עולה בקנה אחד עם חובתה לנהוג בתום לב ובהגינות. עוד נמצא כי התשלום בוצע לצד שלישי לבקשת המועצה וכי המועצה אחראית לכספים. לפיכך, היעדר יריבות ישירה בין התובעת לבין המועצה לא מנע את התביעה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת זכאית להשבת הסכום ששולם ביתר, שחושב כ-37,458 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה עד להגשת התביעה וריבית צמודה כדין ממועד התביעה. כמו כן נפסקו לתובע 9,000 ₪ הוצאות משפט ומע"מ, והמועצה נדרשה להשיב לתובע את הוצאות המשפט.