רע"פ 7621/15

תקציר

המקרה דן ביחס שבין סעיף 71(א) לבין סעיף 77(ג) לחוק העונשין בישראל, המאפשר לבית המשפט בעת מתן קנס, להוסיף ולקבוע מאסר במקום הקנס במקרה שהקנס לא ישולם במועד. המאסר במקום הקנס נועד להגביר את האכיפה והגבייה של הקנס. סעיף 77(ג) לחוק העונשין קובע כי כל סכום ששולם על ידי מורשע שחלה עליו חובה לשלם הן קנס והן פיצויים, ייזקף תחילה לחשבון הפיצויים. השאלה הנדונה בתיק היא האם ניתן להטיל מאסר על אדם שהורשע בגין אי תשלום הקנס במועד, אם העביר סכום העולה על שווי הקנס, אך סכום זה נזקף לפיצוי נפגע העבירה. דעת הרוב, שנכתבה על ידי המשנה לנשיא (מיל.) מלצר ואליה הצטרפו השופטים א' פוגלמן וי' עמית, טוענת כי לשון החוק ותכליתו תומכות בפרשנות המבחינה בין תשלום סכום הקנס לבין זקיפתו לטובת נפגע העבירה. כך, אין להטיל עונש מאסר על מי שמעביר את סכום הקנס שהוטל עליו לאוצר המדינה, גם אם הסכום שהועבר נזקף לזכות נפגעי העבירה, שכן התגשמה מטרתו העיקרית של הקנס – גרימת חיסרון כיסו של הנידון. פרשנות זו, טוען הרוב, גם מגנה טוב יותר על זכויותיו החוקתיות של המורשע. זאת ועוד, דעת הרוב מדגישה כי כוונת המחוקק בסעיף 77(ג) לחוק העונשין אינה לאכוף תשלום פיצויים בדרך של מאסר, וכי תכלית זו אינה נזכרת בסעיף. עוד מציין הרוב כי הרכיב האזרחי הוא הדומיננטי בפיצוי לנפגע העבירה ולכן שיקולי המשפט האזרחי תומכים בפרשנות המוצעת. לבסוף, הרוב מוצא תימוכין לפרשנותו במשפט העברי והמשווה. השופט נ' הנדל, אליו מצטרף השופט נ' סולברג, כותב חוות דעת חולקת. לדברי השופט הנדל, לשונו הברורה של החוק והפסיקה שהתפתחה לאורך השנים תומכים במסקנה כי כל עוד אדם שהורשע לא שילם את הפיצויים שנפסקו לו, הוא יהיה חשוף לסכנת מאסר בגין אי תשלום הקנס במועד. השופט הנדל טוען כי הפרשנות המוצעת על ידי הרוב אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ומסכלת את מטרותיו. יתר על כן, פרשנות כזו סותרת פסיקות קודמות של בית המשפט העליון והופכת אותן ללא רלוונטיות. לפי הדעה החולקת, הפרשנות המוצעת על ידי דעת הרוב מערימה קשיים על נפגע העבירה בגביית הפיצויים שנפסקו לו, ולפיכך אינה עולה בקנה אחד עם מגמת ההכרה במעמדם של נפגעי עבירה בהליך הפלילי. לבסוף, נטען בהתנגדות כי החשש ממאסר של נאשמים בעלי הכנסות נמוכות קיים ללא קשר לשאלה אם הוטלו פיצויים וקנס, והחוק והפסיקה קובעים מנגנונים להתמודדות עם סוגיה זו.