ע"א 42028-09-12

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, וקבעה כי פציעתו של התובע אירעה בעת שהשתמש ברכב פרטי ולא בגרר. בית המשפט אישר את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ואת ממצאי המהימנות, שהתבססו על עדותו של הקורבן. לדברי הקורבן, הפציעה נגרמה כתוצאה ממאמץ לדחוף ידנית את הרכב הפרטי קדימה, בשל גלגולו לאחור במדרון, ולא היה לו כל קשר לגרר. הגרר לא היה מעורב בתאונה ורק נכח בזירה. בית המשפט הסכים גם עם פרשנותו של בית משפט קמא לצו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שלא חל במקרה זה. הצו מחלק את האחריות בין מבטחים של כלי רכב כבדים וקלים המעורבים בתאונות, אך רק אם קיים קשר סיבתי בין השימוש בכלי הרכב לבין התאונה. מאחר שלגרר לא היה קשר סיבתי לתאונה, חוק רכב מנועי הישראלי לא סיווג זאת כתאונה שבה מעורב רכב מעורב. כמו כן, הפעולה המקדימה של דחיפה ידנית של הרכב הפרטי כדי לאפשר גרירה עתידית, אינה נחשבת כחלק מפעולת הגרירה או כשימוש בגרר. מטעמים אלה, בין היתר, דחתה ערכאת הערעור את הערעור, והורתה למערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין, וקבעה כי פסק דינו של בית משפט קמא יעמוד בעינו.