ע"ו 34624-07-23

תקציר

המשיב טען, כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לדחות את תביעת הנכות של המערער, שכן המערערת לא עמדה בתנאי ההכרה לפי סעיף 1 לחוק הנכות. לחילופין, טען המשיב כי עילות הערעור של המערער אינן מספיקות לפי סעיף 34 לחוק הנכות, וכי שיקול דעתה של הוועדה התבסס על קביעות עובדתיות. עוד טען המשיב כי המערער לא הוכיח קשר עובדתי-רפואי וכי קביעת הוועדה כי לא הופעל נגדו כוח בלתי סביר משמעה כי לא הותקף. יש להעדיף את חוות דעת המומחה שהגיש המשיב, אשר לא אבחן את המערער עם PTSD, על פני חוות דעתו של המערער. צדקה הוועדה בקובעה כי אין קשר סיבתי משפטי בעניינו של המערער; לפיכך, יש לדחות את הערעור. עם זאת, בית המשפט קיבל את הערעור. מפסק הדין עולה כי עניינו של המערער נופל בגדר הסוג השני של המקרים המפורטים בפסק דין העופות, שעניינו התפרצות מחלה בעקבות אירוע שאינו ייחודי לשירות הצבאי אך חריג וחריג במהלך השירות. האירוע שחווה המערער נמצא כאירוע כזה. בית המשפט גם העדיף את חוות הדעת של המערערת על פני זו של המשיב, שכן היא התבססה על מספר בדיקות שנערכו על ידי רופאים שונים. התנהגותו של המערער במהלך האירוע לא נחשבה ל"התנהגות רעה חמורה" המספיקה כדי לשלול ממנו הכרה בנכותו. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המערער לבין התפרצות מחלתו, והורה למשיב לשלם למערער הוצאות ערעור בסך 15,000 ₪.