פ"א 45595-08-21

תקציר

הערעור מתייחס לקנס שהוטל על המשיב בגין בנייה ושימוש ללא היתר, בניגוד לתכנית, בקרקע המיועדת לחקלאות, באמצעות בניית מבנה בן ארבע קומות בשטח כולל של 520 מ"ר. המערערת טענה כי הקנס שהטיל בית משפט קמא אינו מספיק וביקשה העלאה, כמו גם הטלת כפל היטל השבחה ושווי רכיב הבנייה. המשיב טען, כי אין מקום שערכאת הערעור תתערב בעונשו של בית משפט קמא, וכי יש להתחשב במכלול הקנסות, האגרות וההיטלים שהוטלו, כמו גם במצבו הכלכלי. ערכאת הערעור קבעה כי יש מקום להתערב רק אם גובה הקנס שהטיל בית משפט קמא חורג באופן קיצוני ממתחם העונש המקובל. הודגש כי הבנייה הבלתי חוקית הפכה לסוגיה משמעותית בישראל, והקנסות המוטלים חייבים לשקף את חומרת העבירה ולשמש גורם מרתיע. לאחר בחינת מקרים דומים, קבע בית המשפט כי הקנס שהטיל בית משפט קמא אכן היה נמוך ואינו תואם את העבירה שבוצעה. לפיכך הוגדלו הקנס וסכום ההתחייבות הכספית ל-140 אלף שקל כל אחד. עם זאת, בית המשפט בחר שלא לחייב את המשיב בכפל היטל השבחה או בשווי הבנייה, שכן לא ניתן יהיה להכשיר את הבנייה בעתיד הנראה לעין. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא, לרבות צו ההריסה וצו רישום הערת אזהרה, נותרו ללא שינוי. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.