תפ"ח 1202/02

תקציר

הנאשם הורשע ברצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, בפזיזות וברשלנות לפי סעיף 338 ובאיומים לפי סעיף 192, וכעת הוא מבקש עונש מופחת בשל הפרעה נפשית. עתירת הנתבע מתבססת על חוות דעתו של הפסיכיאטר פרופ' טיאנו, ממנה עולה כי הנאשם סבל ממספר אבחנות אשר יחדיו הגבילו מאוד את יכולת השליטה העצמית שלו. עם זאת, התביעה הציגה חוות דעת נגדית של ד"ר שילד, בה נטען כי יכולתו של הנאשם לתפקד מבחינה תעסוקתית, משפחתית וחברתית מוכיחה כי אינו סובל מהפרעה נפשית חמורה. בית המשפט העדיף את עמדת התביעה, שכן חוות דעתו של ד"ר שילד התיישבה עם עקרונות הפסיקה ונסיבות חייו של הנאשם לא הצביעו על הפרעה נפשית חמורה. חוסר יציבותו של הנאשם וכישלונותיו בחיים לא הוכחו במידה שתצדיק הקלה בעונשו. יתר על כן, בית המשפט מצא בעיות עם טענתה העיקרית של ההגנה בדבר "טריגר" שגרם לנאשם להתפרץ, שכן תנועת היד שתוארה על ידי הנאשם נדחתה כלא קיימת ולא יכלה להוות התגרות ברצח. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי הנאשם לא הצליח להוכיח קיומה של הפרעה נפשית חמורה שהגבילה במידה ניכרת את יכולותיו ולכן דחה את הבקשה לעונש מופחת.