רע"א 1221/14

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע לערעור שהגיש נכה צה"ל. המבקש, שהוכר כנכה עקב הפרעת דחק פוסט-טראומטית בשנת 2008, ביקש להכיר בנכותו ובהטבות הנלוות לו רטרואקטיבית משנת 1971. הבקשה הראשונית נדחתה על ידי המשיב, ועדת ערר לפי חוק הנכות (תגמול ושיקום), בנימוק שהמבקש לא הוכיח חוסר יכולת לנהל את ענייניו ולהגיש תביעה בתקופה הנדונה. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שדחה אף הוא את הערעור. טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי בתי המשפט הקודמים טעו בפרשנותם את כשירותו הנפשית וכי לחוות הדעת של המומחים מטעמו לא ניתן משקל מספיק. עם זאת, השופט ציין כי הבקשה נועדה לערער על ממצאים עובדתיים, שאין זו מטרת רשות הערעור, וכי עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. השופט הדגיש כי חוק הנכות הוא חקיקה חברתית הממוקדת בהווה ובעתיד, ורק באופן חריג מתמודדת עם העבר. השופטת הסכימה עם ההחלטות הקודמות כי המבקש אינו נופל בגדרו של חריג זה וכי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות שהתקבלו. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.