ע"א 2481-06-19

תקציר

השופטים במקרה זה קבעו כי יש לבטל על הסף את החלטת בית משפט קמא לדחות על הסף את הטענות נגד המשיבים. הם קבעו כי בית משפט קמא לא פעל על פי ההליך הנכון בבואו לקבל את החלטתו, שכן לא איפשר למערערים ולמשיבים להציג את מלוא טיעוניהם בסוגיית תקופת ההתיישנות על יסוד הוראות סעיף 6 להסכם ההלוואה השני. השופטים ציינו כי בית משפט קמא דחה את טענתם הראשונית של המשיבים לדחייה ובמקום זאת הסתמך על נימוקים אחרים, שאינם ראויים להליך. עוד ציינו כי פרשנות הוראות הסכמי ההלוואה עשויה להיות כרוכה במחלוקת עובדתית המחייבת בירור וראיות משני הצדדים, שלא ניתן להכריע בה בקצרה. מטעמים אלה החליטו השופטים לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטה לדחות את הטענות ולהחזיר את התיק לבית המשפט קמא לדיון נוסף. בית משפט קמא יבחן עתה מחדש את סוגיית תקופת ההתיישנות, ויאפשר לשני הצדדים להציג את טענותיהם וראיותיהם בעניין, תוך התמקדות ספציפית בסעיף 6 להסכם ההלוואה השני. השופטים הדגישו כי יש להותיר את ההכרעה בטענת ההתיישנות לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, בין כטענת סף ובין כחלק ממכלול גופו של המקרה. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם בהליך הערעור, אך בית המשפט קמא רשאי לדון בערעור בבואו לפסוק הוצאות בגין ההליך שבפניו.