עת"מ 3162/08

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט לבטל את החלטת רשות הרישוי לפסול אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שלושה חודשים ולהתנות את חידושו בעמידה במבחן עיוני, לאחר שצבר 44 נקודות בגין עבירות תנועה שונות. העותר טען כי רשות הרישוי חישבה באופן שגוי את נקודותיו וכי החלטתה לשלול את רישיונו אינה חוקית. השאלה המרכזית הייתה האם יש לנכות מסך הנקודות שנצברו בגין עבירות שבוצעו לפני שהעותר ביצע פעולות מתקן. בית המשפט קבע כי פרשנותו של העותר לתקנה הרלוונטית אינה נכונה. נמצא כי התקופה שבה ביצע העותר את הצעדים המתקנים השפיעה על תקופת ההתיישנות ועל צבירת הנקודות במסגרתה. מאחר שלעותר היה תמיד אמצעי מתקן יוצא מן הכלל, הנקודות המשיכו להצטבר לרעתו. בית המשפט הדגיש כי אמצעי התיקון היו חינוכיים ונועדו לשפר את נהיגתו של העותר, והתעלם מטענותיו בדבר עוול ופגיעה בעקרונות המשפט המנהלי. נפסק כי העותר אחראי לפגיעה בפרנסתו, שכן היה עליו להקפיד על חוקי התעבורה בקפדנות, במיוחד בהתחשב בכך שהנהיגה הייתה מקור פרנסתו. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב בתשלום הוצאות רשות הרישוי ושכר טרחת עורך דין.