בש"פ 5673/12

תקציר

הערעור נדחה על סמך בחינה מעמיקה של הראיות והטיעונים שהוצגו. מעצרו הראשוני של המערער היה מוצדק על ידי האישומים בכתב האישום המקורי. על פי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים נבחנו התנאים לחלופה של מעצר רצוף, המאפשרים למערער לשהות במעצר בית קפדני. עם זאת, המערער הפר תנאים אלה בכך שנמצא מחוץ לביתו, לא ציית להוראות המשטרה וסירב להזדהות. לפי סעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים, הפרה זו מקימה עילה להורות על מעצר עד לסיום המשפט משום שיש בה כדי להראות הפרת אמונים, החיונית לכל שחרור על תנאי. בית המשפט הדגיש כי האמון הוא הבסיס לחלופות כמו מעצר בית, ואם הוא נפרץ הוא קורס, ולכן שחרורים נוספים אינם סבירים. מקרים קודמים, כמו אלה שבהם היו מעורבים אדרי ומזרחי, מדגישים כי הפרות שבוצעו בערבות פוגעות בכל אפשרות לשחרור עתידי משום שהן אינן מכבדות את צווי בית המשפט ועלולות לעודד עבריינות נוספת. בית המשפט קבע כי הפרות כאלה מחייבות בדרך כלל חזרה למעצר, אלא אם כן נסיבות יוצאות דופן מצדיקות אחרת. במקרה זה, לא נמצאו נסיבות כאלה, ובכך אישרו את המעצר. זאת ועוד, כתבי אישום נוספים נגד המערער, אף שהיו ידועים בבקשות המעצר הראשוניות, אינם משפיעים על החלטת הפיטורים. לפיכך, על סמך ממצאים אלה, נדחה הערעור ביום 6.8.2012.