ה"פ 49291-03-16

תקציר

המשיבה, רכבת ישראל, טענה כי המבקשת כבר קיבלה פיצוי מלא בגין הקרקע שהופקעה מחברת חוצה ישראל ולכן בקשה זו לפיצוי בגין אותה קרקע היא ניסיון לכפל פיצויים והתעשרות שלא כדין. המבקשת עמדה על כך שלא קיבלה כל פיצוי בגין הקרקע המדוברת, למעט תשלום נפרד עבור אנשים קשורים (כגון עצים) על הקרקע, דבר שייתכן כי היה מדובר בטעות מצד רכבת ישראל. לאחר בחינת הראיות שהציגו הצדדים, הגיע השופט למסקנה כי טענת המבקש מוצדקת. השופטת קיבלה את טענת המבקשת כי כתב הוויתור עליו חתמה עם רכבת ישראל לא כלל כל אזכור מפורש של אזור הכליאה, ולפיכך זכאית המבקשת לקבל פיצוי בגינו. השופטת ביססה החלטה זו על כך שבכתב הוויתור לא צוין בבירור הכללת השטח הכלוא, בעוד שהצדדים היו מודעים היטב לקיומו ואף היו ביניהם מחלוקות לגביו. יתר על כן, השופטת ציינה כי אם רכבת ישראל הייתה מתכוונת לכלול את השטח הכלוא בכתב הוויתור, היא הייתה עושה זאת במפורש, מה גם שחברת חוצה ישראל עשתה זאת בעבר בכתב ויתור דומה עם מפקיע אחר. עם זאת, השופטת מצאה כי המבקשת קיבלה פיצוי מלא עבור האנשים הקשורים במקרקעין ולכן דחתה את תביעתה בגין רכיב זה. לסיכום, קבעה השופטת כי המבקשת זכאית לקבל מרכבת ישראל פיצוי בגין הקרקע, בנוסף להבדלי הצמדה וריבית. תביעת המבקש לפיצויים בגין הקשורים נדחתה. המשיב חויב לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 27,000 ₪.