עת"מ 703/02

תקציר

העותרים, שיכון עובדים והוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה, הגישו בקשה להיתר בנייה לבניית 102 יחידות דיור במתחם מדורג בצורת מניפה עם חניה משותפת. הבקשה נדחתה על ידי הוועדה המקומית בשל חשש מהפתרון התחבורתי המוצע - רמפה לוליינית המחברת את המתחם לרחוב מרגלית - שהוגדר כלא בטיחותי ומעורר התנגדות אסתטית. העותרים ערערו לוועדת הערר המחוזית חיפה. ועדת הערר, בהחלטה מפוצלת, אישרה את דחיית הוועדה המקומית וקבעה בדעת רוב כי הרמפה הלוליינית חרגה מהתקנים המקובלים ואינה בטיחותית, וכי שמונת המבנים נפרדים ולא בניין אחד כפי שמתירה תכנית המתאר. דעת המיעוט העדיפה את העותרים בשני הסעיפים. לאחר מכן עתרו העותרים לבג"ץ בטענה כי החלטת הרוב אינה מנומקת כראוי וכי לתושבי הרחובות הסמוכים, שהתנגדו לפרויקט, אין מעמד. בג"ץ הסכים עם העותרים כי החלטת הרוב נעדרת הנמקה והורה על דיון מחודש בפני ועדת ערר בהרכב שונה. בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה בעניין הפתרון התחבורתי לא הוסברה דיה, וכי היא הסתמכה על שיקולים זרים ועל ידיעה אישית מבלי שניתנה לעותרים הזדמנות הוגנת להגיב. בנוסף, קבע בית המשפט כי מוטב היה על הוועדה להצדיק את קביעתה כי שמונת המבנים נפרדים. בית המשפט דחה את טענות העותרים בסוגיות האחרות: חוקיות מליאת הוועדה המקומית, מעמדם של התושבים השכנים ופרשנותה של תכנית המתאר החלה. בית המשפט הורה לוועדת הערר לשלם לעותרים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין, וקבע כי התושבים השכנים אינם צריכים להיות צד לערר החדש. ההחלטה הדגישה את הצורך בבחינה מעמיקה של חוות הדעת התחבורתיות ואת החשיבות הציבורית של בניית שכונה שלמה, תוך הקפדה על תהליך קבלת החלטות מפורט ושקוף.