עמ"ה 1040/02

תקציר

בערעור נשאלת השאלה האם יש להתיר לחברת רקורד סי.איי בע"מ, חברה בשליטת מר אפק, לנכות תשלומים הנוגעים לפירוק שותפות שמר אפק היה שותף בה. התשלומים המדוברים היו תשלומי איזון והוצאות משפטיות שהחברה רשמה כהוצאות בדוחותיה הכספיים לשנת 1999. החברה טענה כי התשלומים חיוניים להמשך פעילותה העסקית ולכן יש לנכות אותם. עם זאת, השופט קבע כי התשלומים היו התחייבויות אישיות של מר אפק והיוו הכנסה בידיו. לפיכך, החברה נדרשה על פי חוק לשלם מס על סכומים אלה כמשיכות. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם עמדת המשיב כי "ניסיונה" של המערערת להעביר את האחריות לתשלומים אל החברה היה שינוי בדיעבד של האירועים. השופטת ציינה כי ספרי החברה לא נתנו ביטוי ראוי לתשלומי המאזן בעת שהוצאו, ואף לא שיקפו את עמדתה הנוכחית של החברה כי התשלומים הם התחייבויותיה. במקום זאת, הראיות הצביעו על כך שהתשלומים נחשבו כחוב אישי של אפק. השופט קיבל גם את טענת המשיב כי ההוצאות המשפטיות שהוצאו בעקבות פירוק השותפות היו הוצאות אישיות של מר אפק ואין להן כל קשר לחברה המערערת. באשר לשומת המס משנת 1996 פסק השופט לטובת החברה המערערת. הוא הסכים כי השומה לא הוצאה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק ולכן אינה תקפה. החלטת השופט לגבי שנות המס האחרות הייתה לדחות את הערעור. השופט ציין כי פסק דין סופי, כולל הוצאות, יינתן לאחר שבית המשפט העליון יפסוק בתיק תלוי ועומד בעניין הפסקת מגבלות הזמן.