רע"א 3310/13

תקציר

המבקש, שהוכר כנכה לפי חוק הנכות, ביקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את ערעורו על החלטת ועדת הערר לפי חוק הנכות. הבקשה התייחסה לתביעות בדבר תשלום קצבאות לנכים והפרשי קצבאות לשנים 1980-1992. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אישר את החלטת ועדת הערר כי תביעת המבקש בגין הפרשים שלא שולמו אינה תקפה, שכן המבקש לא העלה את הנושא בפני המשיב. בנוסף, קבע בית המשפט כי המבקש לא היה זכאי לפיצוי נכות רטרואקטיבית לפני ספטמבר 1992. המבקשים טענו כי החלטת בית המשפט המחוזי סותרת את עצמה ומונעת מהם להתנגד להחלטת המשיב בדבר פיצוי רטרואקטיבי. עם זאת, המשיב טען כי המבקש החמיץ את המועד האחרון להגשת ערעור וכי הבקשה לא העלתה כל סוגיה משפטית או ציבורית. שופט בית המשפט העליון, לאחר ששקל את הבקשה ואת התגובות, הסכים עם המשיב ודחה את בקשת רשות הערעור של המבקש, בנימוק של אי עמידתו של המבקש בדרישות החוק ובקביעות העובדתיות בעניינו הספציפי. עוד ציין השופט כי בחוקים סוציאליים כמו חוק הנכות יש בדרך כלל תחולה רטרואקטיבית מוגבלת וכי לא נגרם למבקש כל עוול המצדיק התערבות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.