ס"ע 21393-02-12

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לתוספת שכר מינימום, שעות נוספות, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים ודמי נסיעה שהגיש עובד נגד מעסיקו. העובד עבד במחסן מזון בבעלות המעסיק מאפריל 2009 עד מרץ 2011. המעסיקה הינה חברה המשווקת ומפיצה מוצרי מזון, הפועלת בעיקר ממחסנים במבוא חורון. העובד הגיע למקום העבודה בהסעה מהמחסום שסיפק מנהל עבודה בשם מוחמד פרג', שגייס גם הוא את העובד. הייתה מחלוקת האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין העובד לבין הנתבעת, ואם כן, באיזו תקופה. נקבע כי העובד עבד במקום ובציוד של הנתבע במשך כל תקופת עבודתו. עם זאת, הנתבעת טענה כי העובד הועסק באמצעות צד שלישי, שהיה אחראי לתשלום לו וכי לא היו לה יחסי עובד-מעביד עמו. בית הדין בחן את מבחני העזר כפי שהותוו בפסיקה קודמת ומצא כי בתקופת העבודה הראשונה (אפריל 2009 עד יוני 2010) הועסק העובד על ידי הצד השלישי ולא על ידי הנתבעת. לגבי התקופה השנייה (יולי 2010 עד מרץ 2011) מצא בית הדין כי העובד הועסק במשותף על ידי הנתבעת והצד השלישי. בית הדין קבע כי הנתבעת והצד השלישי לא דאגו כראוי להפרדה ביניהם כאשר הנתבעת הנפיקה תלושים לעובד. גרסאותיו של העובד לגבי נסיבות פיטוריו היו לא קוהרנטיות ומלאות סתירות, ולכן הוא לא הוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. התביעה להפרשי שעות נוספות התקבלה עבור תקופת ההעסקה השנייה, שכן נמצא כי העובד עבד יותר מ-43 שעות שבועיות במרבית החודשים. עם זאת, התביעה להפרשי שכר מינימום נדחתה מאחר שהעובד לא תבע אותם עבור התקופה השנייה. תביעת העובד לדמי הבראה ופדיון חופשה שנתית התקבלה עבור תקופת העבודה השנייה. נפסק כי החלפת המעסיק בתקופת העסקתו של העובד לא פגעה ברציפות זכויותיו לתשלומים אלה. גם תביעתו של העובד לדמי חגים התקבלה באופן יחסי בגין שמונת החודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת. כמו כן, תביעת העובד לדמי נסיעה התקבלה באופן יחסי עבור תקופת העבודה השנייה. לעובד נפסקו 2,329 ש"ח עבור שעות נוספות, 2,106 ש"ח עבור דמי הבראה, 460 ש"ח עבור פדיון ימי חופשה, 1,068 ש"ח עבור דמי חגים ו-2,400 ש"ח עבור הוצאות נסיעה, כולם בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.4.2011. כמו כן חויב הנתבע לשלם לעובד 2,000 ₪ כשכר טרחת עורך דין. לבסוף, נקבע בפסק הדין כי ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום והוא ניתן בהעדר הצדדים ביום 25.3.2014.