חדל"פ 28042-01-23

תקציר

פסק הדין מתאר את הליך הערעור וההחלטה בתביעת חוב שהוגשה למנהל הסדר על ידי נושה. השאלה הראשונה האם יש לדחות את הערעור על הסף נענית בשלילה, שכן קיימת מחלוקת עובדתית לגבי מועד האמצאה ושיהוי שאינו נחשב מהותי. השאלה השנייה נוגעת לסמכותו של מנהל ההסדר לדון ברכיבי התביעה השונים, כפי שהורה בית המשפט. המנהל מוסמך לבחון את תביעות החוב ולדון במרכיביהן, במיוחד כאשר הן מאושרות על ידי בית המשפט. פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה נמצא חסר משמעות במקרה זה. במעבר לשאלה השלישית, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בממצאי מנהל ההסדר בנוגע לרכיבי תביעת החוב ומסכים עם קביעותיו. בית המשפט מדגיש את היקף הביקורת המצומצם שהוא יכול להעביר על ההחלטה ומציין כי הפיקוח השיפוטי מתאפיין באיפוק ובהתערבות רק במקרים חריגים. מאחר שמנהל ההסדר פעל במסגרת סמכותו, שקל את כל הגורמים הרלוונטיים ולא סטה באופן בלתי סביר מהתקינות, מחליט בית המשפט שלא להתערב. לפיכך, הערעור נדחה, והערבות שהופקדה מועברת למנהל ההסדר כהוצאות הדיון בערעור.