עמ"נ 281/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים מנהליים מאוחדים שערערו על החלטות ועדת הערר לארנונה של המועצה האזורית מטה אשר בעניין חיובי ארנונה שהוטלו על המערערים, בעלי מפעלי תעשייה בתחום השיפוט של המועצה, לשנים 2002–2005. ועדת הערר שמעה טענות בדבר טעויות לכאורה ברישומי המועצה, חוקיות תעריפי הארנונה, שינויי סיווג, חיובים רטרואקטיביים וחישובים שגויים של שטחי קרקע תפוסים וסיווגי בנייה. הוועדה דחתה את מרבית טענות המערערים, אך ביצעה מספר התאמות לטובתם. עם זאת, היא סירבה לפסוק בשאלת חוקיות תעריפי הארנונה, מה שגרם למערערים להגיש עתירה נפרדת. השופטת פותחת ומציינת כי במקביל הגישו העותרים ערעור נוסף בעניין תעריפי הארנונה, ובכך העלימה את טענות הערעור הנוכחי בסוגיה זו. השופט דן בעקרון הסופיות בשומות ארנונה וקובע כי תיקוני המועצה לחיובי המערערים לאחר מדידות היו כדין, שכן הם נועדו להתאים את השומות למצב העובדתי בפועל. השופט מקבל את קביעות ועדת הערר בנוגע לשטחי הקרקע הכבושים וסיווגי הבנייה, ומסכים כי אין להקל ראש בממצאים עובדתיים אלה, המבוססים על ביקורי הוועדה ומדידותיה. השופט דוחה גם את טענת המערערים כי יש לסווג את מפעליהם באותו אזור מס כמו מפעלים אחרים בתחומי המועצה, שכן הם לא הוכיחו קיומם של נכסים דומים שחויבו במס נמוך יותר. טענות נוספות שהעלו המערערים בדבר ניגוד עניינים, חוסר משוא פנים והאצלת סמכויות בלתי מורשית בהחלטות ועדת הערר נדחו מחוסר ראיות. השופט מסכים גם עם החלטת ועדת הערר בנוגע להודעות השומה המתוקנות, ומדגיש כי המצב בפועל בשטח צריך לקבוע את חיוב הארנונה, ולא פרטים טכניים ברישומי המועצה. אשר על כן, שני הערעורים נדחים, והמערערים נדרשים לשלם את הוצאות המשיב. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות בעלי הדין, כאשר המזכירות מונחית למסור לצדדים עותקים.