ת"א 16485-05-13

תקציר

הנתבעת הודתה כי קיבלה סחורה מהתובעת, אך טענה כי יש לאפשר לה קיזוז משני טעמים: ראשית, כי התובעת ביצעה "הונאה" בכך שלא סיפקה ניילון נצמד במשקל 8 ק"ג כפי שסוכם לכאורה, ובמקום זאת סיפקה ניילון נצמד במשקל 6 ק"ג בלבד; ושנית, שהיא הייתה זכאית לבונוס על בסיס רכישותיה בשנת 2012. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בגרסתה לאירועים, וכי טענתה למרמה אינה אמינה. המפתח לממצא זה היה העובדה שהרישומים של הנתבעת עצמה משנת 2011 תיארו את הפריט המדובר במשקל של 6 ק"ג, מה שסותר את טענתה כי גילתה את "התרמית" רק בסוף שנת 2012. הנתבעת גם לא הביאה כל ראיה באשר למחיר השוק של הניילון הנצמד במשקל 6 ק"ג, או אכן למחיר הניילון הנצמד במשקל 8 ק"ג שלטענתה הזמינה, ואף לא הצליחה להביא כל ראיה של ממש באשר למספר הצילינדרים שסופקו בתקופה הנדונה. בתוך כך, מראיות התובעת, שנמצאו אמינות, עולה כי מרבית מיכלי הניילון הנצמד שלה שקלו 6 ק"ג, וכי הנתבעת גילתה בעבר עניין רב יותר במוצר במשקל 6 ק"ג. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע לא היה זכאי לבונוס כלשהו, שכן הדבר היה תלוי בהמשך הקשר לתוך שנת 2013, מה שלא קרה. יתר על כן, הנתבעת טעתה בחישוב הבונוס שלטענתה מגיע לה. משכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת והורה לנתבעת לשלם 490,924 ש"ח בתוספת ריבית והוצאות, סכום המשקף את הסכום בו הודתה הנתבעת בגין סחורה שסופקה בחודשים ספטמבר-נובמבר 2012.