ע"א 4296/08

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהורה למערערים לפרוע הלוואה בסך 140,000 דולר שקיבל מהמשיב, בתוספת ריבית ושכר טרחת עורך דין. ההלוואה ניתנה ביחס לפיתוח נדל"ני מתוכנן שלא התממש. השאלה המרכזית היא האם נמנע מהצדדים דיון הוגן משום שבית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על הסכמי הלוואה שלא היו חלק מהתשתית העובדתית. בית המשפט פסק לטובת המשיב וקבע כי המערערים קיבלו את הכסף כהלוואה אישית ולא עמדו בפירעונו. עם זאת, השופטים הסכימו עם טענת המערערים כי אין באפשרותם להציג את טענותיהם באופן אפקטיבי ללא גישה להסכמי ההלוואה. פסק הדין והשלכותיו, לרבות שיעור הריבית והפיצויים, התבססו במידה רבה על תוכנם של הסכמים אלה. השופטים הגיעו למסקנה כי הליך קבלת ההחלטות של בית המשפט המחוזי שלל מהמערערים הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיהם, שכן נפגעה זכותו של המשיב לשימוע הוגן. השופטים הורו על משפט חוזר בבית המשפט המחוזי, ואפשרו לשני הצדדים להגיש ראיות נוספות ולהעיד עוד. בית המשפט המחוזי נדרש לתת החלטה משלימה, שעשויה לשנות את פסק דינו המקורי, ולאחר מכן יתכנס בית המשפט העליון מחדש כדי לקבוע את הצעדים הבאים.