בג"צ 5889/08

תקציר

העותרים, שביצעו עסקאות הנוגעות לקרקע חקלאית ישראלית, ערערו על הדרישה לתשלום דמי הסכמה הקבועה בהחלטה 534 של מועצת מקרקעי ישראל. העותרים טענו כי המועצה נעדרת סמכות להטיל אגרות כאלה וכי שיעור האגרה, השווה לכשליש מעליית ערך הקרקע, אינו סביר. עם זאת, בית המשפט פסק נגד העותרים בשני המקרים. נקבע כי למועצה אכן הייתה סמכות לאכוף אגרות אלה, שכן טענה זו הופרכה בהצלחה במקרים קודמים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי שיעור השליש היה סביר ועולה בקנה אחד עם תקדימי העבר. למרות שבית המשפט הכיר בכך שלעותרים בודדים עשויות להיות נסיבות ספציפיות הגורמות למצוקה מיותרת, עליהם להפנות תחילה טענות אלה למינהל מקרקעי ישראל, עם אפשרות להסלים לבית המשפט המוסמך אם יידחו. עוד הדגישה השופטת כי העותרים יכולים לפתוח בהליך יחיד בבית המשפט המוסמך הן בגין תביעותיהם במשפט הפרטי והן בגין תביעות המשפט הציבורי, תוך הקפדה על גישה כוללת תוך הימנעות מכפל הליכים. בסופו של דבר נדחו העתירות, ולא נפסקו הוצאות. פסק דין זה ניתן ביום 3.10.2011 בנוכחות באי כוח בעלי הדין.