ה"פ 68009-11-18

תקציר

המחלוקת היא על דרך משותפת על גבול שתי עזבונות, עיזבון מס' 29 בבעלות המבקשת ועיזבון מס' 28 בבעלות המשיבה מס' 1. המשיב מס' 2 הוא המחזיק במקרקעין עליהם נמצא עיזבון מס' 28. הסכם מ-2010 קבע כי שני הצדדים יפרישו 1.75 מטרים מחטיבותיהם לכביש משותף לגישה לחלק האחורי של אחוזותיהם. בשנת 2018 התעוררה מחלוקת על הקמת המבקש, שהובילה לחסימת כביש. המבקש ביקש סעד בגין החסימה, רישום הגישה ברשות מקרקעי ישראל ומחצית מההוצאות בגין סלילת הכביש ותחזוקתו, בעוד המשיבים טענו כי המבקש הפר את ההסכם. בית המשפט מצא כי המבקשת לא הפרה את ההסכם, וטענת המשיבים כי ביטלו את ההסכם לא נתמכת. זאת ועוד, המשיבה מס' 2, אף שלא הייתה צד ישיר להסכם, ייצגה את המשיבה מס' 1 והיא מחויבת בהסכם. לפיכך, על המשיבה מס' 1 להסיר כל חסימה מהדרך המשותפת, לתאם עם המבקשת את תחזוקת הכביש, ולשאת במחצית ההוצאות. כן הורה בית המשפט למשיבה מס' 1 לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. בקשתו של המבקש למנות כונס נכסים נדחתה, וסברה כי אין בכך צורך בשלב זה.