ע"א 762/90

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון פסק לטובת ערעור המדינה על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר בחוקר פרטי מורשה שעבד ביחידה הארצית לחקירת פשעים חמורים במשטרת ישראל במשך שלוש שנים ולאחר מכן הגיש בקשה לרישיון לפתוח משרד חקירות פרטיות משלו. ועדת הרישוי לפי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה דחתה את בקשתו, בנימוק שניסיונו כחוקר משטרה אינו נמנה עם חמש שנות הניסיון הנדרשות כחוקר פרטי. בית המשפט המחוזי פסק בעבר לטובת המשיב, בקובעו כי יש להכיר בניסיונו רב השנים במשטרה. אולם בית המשפט העליון הפך החלטה זו. הם פירשו את הסעיפים הרלוונטיים בחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה כפשוטם, והגיעו למסקנה כי החוק מחייב שחמש שנות הניסיון יוגשו במשרד חקירות פרטי, ולא במסגרת ציבורית או ממלכתית כמו המשטרה. בית המשפט שקל גם את תכלית החוק, שהיא להבטיח שלחוקרים פרטיים יהיה מספיק ניסיון ויכולת לטפל בענייני ציבור. כמו כן, ההוראות והתקנות הסובבות את המקצוע קובעות הפרדה ברורה בין תפקידיהם של חוקרים פרטיים לבין תפקידי עובדי ציבור, דבר המצביע על כך שהניסיון שנצבר במשטרה אינו יכול להימנות עם הדרישה לפתיחת משרד חקירות פרטיות. פסק הדין הזכיר גם את המדיניות הכללית של הסדרת מקצועות חופשיים ואת הצורך להגן על האינטרס הציבורי, העולה בקנה אחד עם פרשנות החוק. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור בקובעו כי על המשיב לעבוד במשך חמש שנים כחוקר פרטי מורשה במשרד פרטי כדי לעמוד בדרישות. המשיב חויב לשלם למערער את הוצאות המערער בכל הערכאות, בסך 2,000 ₪.