ת"א 43205-09-25

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע להשלמת אגרה החלטה זו של כבוד השופטת בטינה טאובר, סגנית נשיא, עוסקת בסוגיה מרכזית בהליך משפטי: חיוב בהשלמת אגרת בית משפט בגין סעדים כספיים. הניתוח המשפטי יתמקד בעקרונות המשפטיים הרלוונטיים ובחידושים, אם קיימים, העולים מן ההחלטה. **1. רקע עובדתי ומחלוקת משפטית:** הרקע העובדתי מציג סכסוך עסקי בין אחים, חליל ומרואן אבו ח'דרה (התובעים) לרוני אבו ח'דרה (הנתבע), אשר מחזיקים במשותף בחברת "צמיגי איוב אברהים 2009 בע"מ" ובשותפות נוספת. המחלוקת נסבה על הליכים מקדמיים, אשר רובם יושבו, ועל השלמת תשלום אגרה בגין הסעדים הכספיים שנתבעו על ידי התובעים. הסעדים הכספיים העיקריים שנתבעו הם: * חיוב הנתבע לשלם לחברה סך של 919,790 ₪ בגין מלאי, ציוד ורכבים שנטל. * חיוב הצדדים לשלם לחברה את חלקם בחוב שותפות בסך 476,000 ₪. * חיוב החברה לשלם לתובע 1 סך של 1,137,131 ₪ בגין חובות ששילם. * חיוב הצדדים לשאת בחלקם בחובות החברה לבנקים ולרשויות בסך 904,185 ₪. הנתבע טוען כי התובעים שילמו אגרה בחסר, כאשר אגרה זו חושבה על סך של 22,994.75 ₪ בלבד, בעוד שהסכום הכולל של הסעדים הכספיים שנתבעו הוא 3,437,106 ₪. לפי חישוב הנתבע, על התובעים היה לשלם אגרה של 85,927.65 ₪, כלומר מחציתה בסך 42,963 ₪. התובעים טוענים מנגד כי מהות התביעה היא תביעה להסרת קיפוח, הכוללת סעדים הצהרתיים בעיקרם, אשר נועדו לטובת החברה ולא לטובתם האישית. לטענתם, הסעדים הכספיים נלווים וחסרי משמעות ללא הסרת הקיפוח. בנוסף, הם טוענים כי התביעה שכנגד שהגיש הנתבע כוללת בקשה דומה לסעד של מינוי רואה חשבון, מה שמחזק את טענתם שהסעדים הכספיים אינם קצובים וכי שוויים הכלכלי טרם נקבע. **2. עקרונות משפטיים רלוונטיים:** * **תכלית האגרה:** בית המשפט מדגיש את התכליות של חיוב באגרה: השתתפות הפרט בעלות ההליך, ניהול יעיל של הליכים והקצאת משאבים שיפוטיים, ומניעת תביעות סרק. מנגד, עומדת זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד. (סעיף 11 להחלטה). * **תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007:** * **תקנה 6:** קובעת כי בתובענה לסכום קצוב, תשולם אגרה בשיעור יחסי (2.5% במקרה זה) מסכום התביעה. * **תקנה 3:** קובעת כי במקרים של צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, תשולם אגרה בסכום קבוע, **אלא אם כן** מדובר בתובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור. (סעיף 13 להחלטה). * **סיווג הסעד:** ההכרעה אם מדובר בתביעה לסכום קצוב או להליך ששוויו אינו ניתן לביטוי בכסף, תיקבע על פי **מהות הסעד המבוקש**. (סעיף 15 להחלטה). * **תביעה לסעד כספי כתוצאה מצו:** תביעה כזו היא תביעה שבה, אם יזכה התובע, לא יזדקק להליך משפטי נוסף לקבלת הסכום הכספי. אם יזדקק להליך נוסף, הרי ששוויו אינו ניתן לביטוי כספי. (סעיף 16 להחלטה). **3. ניתוח ההחלטה והעקרונות המנחים:** בית המשפט, בהחלטתו, מקבל את בקשת הנתבע לחיוב התובעים בהשלמת אגרה. הנימוקים העיקריים להחלטה הם: * **מהות הסעדים הכספיים:** בית המשפט קובע כי הסעדים המפורטים בסעיף 4 לכתב התביעה (למעט סעיף 4.1) הם **סעדים כספיים אשר כומתו** על ידי התובעים. עצם העובדה שהתובעים שילמו אגרה רק עבור הסעד הראשון (4.1) ולא עבור האחרים (4.2-4.4) מחזקת את טענת הנתבע. (סעיף 16 להחלטה). * **דחיית טענת "טובת החברה":** בית המשפט דוחה את טענת התובעים כי הסעדים אינם לטובתם האישית אלא לטובת החברה. נקבע כי גם אם הנתבע עצמו אינו חייב לשאת בתשלום, **עדיין מדובר בסעד כספי**. (סעיף 17 להחלטה). * **דחיית טענת "סעד חילופי" (מינוי רו"ח):** בית המשפט אינו מקבל את הטענה כי בקשת הסעד החילופי בדמות מינוי רואה חשבון פוטרת את התובעים מתשלום אגרה בגין הסעדים הכספיים המפורשים. לפי ההיגיון המשפטי, גם אם בסופו של דבר ימונה רו"ח, אין זה מבטל את העובדה שהתובעים תבעו סכומים כספיים קצובים. (סעיף 17 להחלטה). * **דחיית טענת "קיפוח" כהצדקה לאגרה מופחתת:** בית המשפט לא מקבל את הטענה כי מהותה של התביעה כ"הסרת קיפוח" גורעת מהחובה לשלם אגרה על הסעדים הכספיים. ההחלטה מדגישה כי האפשרות שבית המשפט יאשר או ידחה את הסכומים הנתבעים אינה משנה את **מהותם** כסעדים כספיים. (סעיף 18 להחלטה). * **חוסר העקביות של התובעים:** בית המשפט מציין בחוסר שביעות רצון את העובדה שהתובעים שילמו אגרה עבור סעד אחד (4.1) שגם הוא, לטענתם, כפוף לסעד של הסרת קיפוח. הדבר מעלה תמיהה לגבי עמדתם העקבית. (סעיף 18 להחלטה). * **דחיית טענת "חרב פיפיות":** בית המשפט דוחה את הטענה כי התעקשות הנתבע עשויה לפגוע בו אם התביעה תתקבל. טענה זו אינה רלוונטית לצורך בחיוב באגרה. (סעיף 19 להחלטה). **4. חידושים או דגשים מיוחדים:** * **הבחנה ברורה בין סעד כספי לסעד הצהרתי:** ההחלטה מבססת את עצמה על ההבחנה הברורה בין תובענה לסכום קצוב (המחייבת אגרה יחסית) לבין תובענה לסעד הצהרתי (המחייבת אגרה קבועה). היא מדגישה כי כאשר סעד כספי כומת ומבוקש באופן ברור, גם אם הוא נובע מטענת קיפוח, עליו להיות משולם אגרה מלאה. * **פרשנות תחולה 3 לתקנות האגרות:** בית המשפט מפרש את החריג בתקנה 3 ("למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור") באופן שלא מאפשר לתובעים להתחמק מתשלום אגרה בגין סעדים כספיים, גם אם הם תלויים בסעדים אחרים. * **פסיקה קונקרטית בנוגע לסעדים מורכבים:** ההחלטה מספקת הנחיה פרקטית למקרים בהם תביעות, גם אם מוגשות במסגרת טענת קיפוח, כוללות דרישות כספיות ברורות. * **התייחסות לסעד החילופי:** בית המשפט מבהיר כי הגשת סעד חילופי, כגון מינוי רואה חשבון, אינה משפיעה על החובה לשלם אגרה בגין הסעדים הכספיים העיקריים הנתבעים. **5. סיכום:** בית המשפט קיבל את בקשת הנתבע ופסק כי על התובעים להשלים את תשלום האגרה בגין הסעדים הכספיים שנתבעו. ההחלטה מבוססת על פרשנות תקנות האגרות, תוך הדגשת מהות הסעד הנתבע. בית המשפט קבע כי הסעדים הכספיים שפורטו בכתב התביעה הם קצובים ובעלי שווי כלכלי ברור, גם אם הם נובעים מטענת קיפוח. העקרונות המנחים הם אחידות, שקיפות והבטחת השתתפות הפרט בעלות ההליך המשפטי. בית המשפט הטיל על התובעים גם הוצאות משפט בגין הבקשה. החלטה זו מחזקת את הדרישה לתשלום אגרות באופן הולם, תוך הבחנה ברורה בין סעדים כספיים לסעדים שאינם ניתנים לכימות כספי. היא מספקת קו מנחה להתמודדות עם מקרים דומים בהם סעדים כספיים משולבים בתביעות מורכבות יותר.