ע"א 5447-09-15

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה שהפך החלטה של המתנחל לשלול את מעמדם של המשיבים כבעלי רישיון בהתנחלות. המערערים, האגודה השיתופית דיינית והחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית, טענו כי המשיבים מהווים "גורם מפריע" ביישוב ולכן יש לשלול את זכותם לחלקת אדמה. בית משפט קמא מצא כי החלטת המתנחל לא התבססה על שיקול דעת עצמאי ולא נתן למשיבים שימוע הוגן. היא ביטלה את ההחלטה והורתה למתנחל לתת למשיבים היתר, בתנאי שהבנייה תחל בתוך שנה. השופטים הסכימו כי ההחלטה לשלול את זכויות המשיבים בטלה משום שלא התקבלה בהליך תקין. בית המשפט לא היה צריך להיכנס לפרטים האם המשיבים היוו גורם מפריע, שכן זוהי אחריותו של המתנחל. עם זאת, השופטת אטיאס חלקה על עמיתיה באשר לצורך להחזיר את הנושא לבחינת המתנחלים. לטענתה, מאחר שהתשתית הראייתית שהוצגה בפני בית משפט קמא אינה מספקת, אין טעם לעשות כן, במיוחד נוכח הפגיעה במשיבים והזמן שחלף. במקום זאת, היא הציעה שאם המתנחל רוצה לפתוח בהליך חדש, עליו להתבסס על תשתית ראייתית חדשה. השופטים הדגישו כי המונח "גורם מפריע" מעורפל ויש לבחון כל מקרה לגופו. הם גם המליצו לכל הצדדים המעורבים להרגיע את המצב ולהחזיר את האמון ההדדי. לבסוף, הערעור התקבל בחלקו, בוטלה ההחלטה לשלול את זכויות המשיבים, ופסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר נותר ללא הוצאות כלשהן.