ת"א 40064-01-20

תקציר

התובעים, שהיו מעורבים בתביעה קודמת, טענו כי עורך דינם פעל באופן חד צדדי וללא הסכמתם כאשר ערער על פסק דין קודם והסדיר את הערעור באופן שלא אישרו, מה שהוביל לפסק דין שניתן נגדם. לטענתם, לא עודכנו על הליך הערעור ונודע להם עליו רק בדיעבד. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי עורך דינם של התובעים אכן ייצג אותם בערעור וכי הסכם הפשרה תקף. השופטת, לאחר שבחנה את חומר הראיות, לרבות הודעות וואטסאפ בין בא כוח התובעים לעורך הדין, מצאה כי טענות התובעים מוצדקות. נקבע כי התובעים לא הסמיכו את עורך הדין לייצגם בערעור ולא היו מודעים להליך או להסכם הפשרה. התובעים אמנם לא הציגו את ייפוי הכוח המסמיך את עורך הדין לייצגם, אך השופטת מצאה כי הם עמדו בנטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי הסכם הפשרה נפל פגם ולא הוסכם על ידם. לפיכך פסק השופט לטובת התובעים, ביטל את הסכם הפשרה והכריז על פסק הדין נגדם כבטל. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים, ופסק הדין ניתן לטובתם.