ע"פ 228/02

תקציר

המערערים, תאגיד שבבעלותו מפעל לעיבוד מוצרי מזון מן הצומח והמנכ"ל שלו, הורשעו בעבירה על חוק המים הישראלי ונגזרו עליהם לשלם קנסות לאחר הליך משפטי ממושך. שפכי המפעל, שהוזרמו למערכת טיהור שפכים אזורית, נמצאו מזהמים מקורות מים מקומיים, בהם מאגר ראש פינה ובסופו של דבר נהר הירדן והכנרת. בית משפט קמא הרשיע את המערערים בעבירה של זיהום מים, אך זיכה אותם מאישומים נפרדים לפי חוק רישוי עסקים. המערערים ערערו הן על הרשעתם והן על גזר דינם. בית המשפט לערעורים אישר את ההרשעה, ומצא ראיות מספיקות לכך שמי המפעל, למרות שלא הוזרמו ישירות למקור מים, הגיעו בסופו של דבר לנהרות וימים מקומיים לאחר שעברו שלבי ביניים. עוד מצא בית המשפט כי המערערים היו מודעים לזיהום ולא נקטו צעדים נאותים כדי לטפל בו. עם זאת, בית המשפט הקל בעונש, וסבר כי בית משפט קמא העניש באופן בלתי הולם את המערערים על מימוש זכותם לערער על האישומים. בנוסף, ערכאת הערעור מצאה כי בית משפט קמא טעה בהטלת קנס יומי, שכן לא התקיימו הדרישות לעונש כזה לפי חוק המים. עונשם של המערערים הופחת לקנס של 300,000 ₪ והתחייבות לשלוש שנים שלא לבצע עבירות דומות עבור התאגיד, וקנס של 25,000 ₪ והתחייבות לשלוש שנים למנכ"ל. העונש המופחת הכיר במאמצי המערערים להפחית את הזיהום ובנסיבות החמורות של העבירה.