ת"פ 40210/06

תקציר

הנאשמים הורשעו במספר אישומים הקשורים להונאת מס והלבנת הון. האישום הראשון היה בגין קבלת פטור מתשלום בלו בנימוק שהנאשמת 3 היא חברה יצרנית של חומרים מדללים, בעוד שבפועל זה לא היה. הדבר נחשב כקבלה במרמה, שכן הנתבעים הציגו מצג שווא לגבי אופי עסקיו של נאשם 3, מה שהביא לכך שקיבלו פטור שלא היו מקבלים אחרת. האישום השני היה בגין הפרת חוק הבלו על הדלק בכך שמסר הצהרות כוזבות לרשויות המכס, ובפרט בדבר אופי עסקיו של נאשם 3. האישום השלישי היה בגין הלבנת הון, שם נמצא כי הנאשמים הוציאו חשבוניות כוזבות כדי להסוות את העובדה שהם רוכשים נפטא מבלי לשלם את מס הבלו הנדרש. 70% מהנפטא שנרכשה לא שימשה לייצור מדללים, והחשבוניות הכוזבות שימשו ליצירת מראית עין של פעילות עסקית לגיטימית. האישום הרביעי היה בגין פעילות ברכוש אסור, ובפרט מס הבלו שהנאשמים התחמקו במרמה מלשלם. בית המשפט מצא כי הנתבעים ביצעו פעולות בנכס זה, שכן התחמקו מתשלום המס ובכך שמרו על הכספים שברשותם. האישום החמישי הוגש נגד נאשמים 1 ו-2, יחד עם נאשם 4 (חברה ששניהם היו מנהלים בה), בגין עבירות מס ערך מוסף (מע"מ). התביעה טענה כי נאשמים 1 ו-2 היו מעורבים ישירות בביצוע עבירות אלה, ולכן היה עליהם להוכיח כי הן האלמנטים הפיזיים (actus reus) והן היסודות הנפשיים (mens rea) של העבירות חלים על שני הנאשמים. בית המשפט מצא כי התביעה הביאה ראיות מספיקות לכך שנאשם 4 קיבל וקיזז חשבוניות כוזבות, וכי נאשמים 1 ו-2 היו שותפים לכך. שניהם נמצאו מנהלים בפועל של החברה, ובית המשפט דחה את טענת ההגנה כי הנתבע 2 היה בסך הכל עובד שטח ללא כל מעורבות בהנהלת חשבונות או בהחלטות ניהוליות. בסך הכל, השופט החליט כי התביעה סיפקה די ראיות כדי להרשיע את הנאשמים מעבר לכל ספק סביר בכל האישומים, ולכן כולם נמצאו אשמים.