ע"נ 21296-11-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בתיק ע"נ 21296-11-22, המבוסס על העקרונות המשפטיים שנקבעו בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 ובפסיקה הרלוונטית: ### 1. המסגרת המשפטית והעובדתית עניינו של פסק הדין הוא דחיית ערעורו של נכה צה"ל (המערער) להכרה בפגימה של "טרומבוציטופניה" (ירידה במספר טסיות הדם) כפגימה שנגרמה עקב תנאי שירותו. לב ליבו של הדיון נסב על ההבחנה בין מצב רפואי המקנה זכות לפי חוק לבין תופעה מעבדתית טכנית ("פסאודוטרומבוציטופניה"). ### 2. עקרונות משפטיים מרכזיים פסק הדין מדגיש מספר עקרונות משפטיים מושרשים בתחום התביעות לפי חוק הנכים: * **הנטל להוכחת קשר סיבתי:** על המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי רפואי ומשפטי בין תנאי השירות לבין הפגימה הנטענת. במקרה דנן, נקבע כי המערער לא עמד בנטל זה, שכן הוכח שאין מדובר במחלה כלל, וממילא אין קשר לשירות. * **הסתמכות על מומחים רפואיים:** הוועדה אימצה את עקרון "היציבות המומחית". בהתאם לפסיקה (ע"א 2541/02), בית המשפט יטה לאמץ את ממצאי המומחה שמונה מטעמו, אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל או טעות בולטת. כאן, מומחה הוועדה (ד"ר קורנברג) הבהיר כי מדובר בתופעה מעבדתית בלבד (Artifact), מה שהוביל לדחיית עמדת המערער. * **הבחנה בין "מצב רפואי" לבין "תופעה מעבדתית":** זהו החידוש/הדגש המקצועי בפסק הדין. הוועדה קבעה כי תופעה המתרחשת במבחנה בלבד (*In Vitro*) כתוצאה משימוש בחומר נוגד קרישה (EDTA), ואינה קיימת בגוף האדם (*In Vivo*), אינה מהווה "נכות" או "מחלה" תחת הגדרות חוק הנכים ותקנותיו. ### 3. ניתוח דחיית הטיעונים המשפטיים של המערער * **טענת "מעקב רפואי" (תקנה 2א):** המערער ניסה להסתמך על תקנה 2א לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), המקנה 1% נכות עבור מצבים שחלפו אך דורשים מעקב רפואי. הוועדה דחתה זאת בשני רבדים: 1. **הרובד העובדתי:** התופעה אינה מחלת דם כנדרש בתקנה. 2. **הרובד הרפואי:** התופעה אינה דורשת מעקב רפואי מהותי, ובוודאי שאינה מהווה פגיעה תפקודית. * **איסור הרחבת חזית:** הוועדה נתנה משקל דיוני לכלל של "הרחבת חזית אסורה", בכך שפסלה ניסיונות של המערער לטעון למחלה אמיתית בעבר (2003-2010) שלא נטענה במפורש בכתב הערעור המקורי או בחוות דעתו הרפואית הראשונית. ### 4. דגשים על תום לב ושימוש בהליכים משפטיים הוועדה השתמשה בסמכותה הטבועה להטלת הוצאות משפט כבדות (10,000 ש"ח) על המערער. הטעם לכך אינו רק תוצאת ההליך, אלא "התנהלות דיונית מכבידה". הוועדה הדגישה כי המערער הגיש ריבוי הליכים המבוססים על תביעות חסרות בסיס, תוך גרירת המשיב (משרד הביטחון) להוצאות ציבוריות מיותרות וניצול לרעה של הזמן השיפוטי, על אף שהוצע לו לחזור בו מהערעור. ### סיכום פסק הדין מהווה הלכה המבהירה כי **ממצא מעבדתי שאין לו ביטוי קליני בגוף האדם אינו יכול לשמש עילה להכרה כנכה**. המשפט אינו מכיר ב"חשש למחלה" או ב"תופעות טכניות-מעבדתיות" כנכות המזכה בתגמולים, שכן החוק נועד לפצות על פגיעה ממשית ומוכחת בבריאות או בתפקוד כתוצאה מהשירות הצבאי.