ת"ד 3088-08-14

תקציר

הנאשם הורשע בכך שלא נכנע להולך רגל במעבר חצייה, גרם לתאונת דרכים ולפגיעה ממשית בהולך הרגל. האירוע התרחש בבני ברק בפברואר 2014, כאשר רכבו של הנאשם פגע בהולך רגל שחצה את מעבר החצייה וגרם לשברים בעצמות בית הבושת של הולך הרגל. בתה של הולכת הרגל טענה כי לתאונה הייתה השפעה משמעותית על חיי אמה, מה שהוביל לחשש לצאת לבד מהבית ולהזדקק לטיפול פסיכיאטרי. התובע המציא אישור רפואי המאשר את הפגיעות ואת הצורך של הנתבע במנוחה ובפיזיותרפיה. לנאשם, שנוהג משנת 1967, אין הרשעות קודמות והוא הודה באשמה כבר בהזדמנות הראשונה, כשהוא מביע חרדה ונדודי שינה בעקבות התאונה. הוא תיאר את התנהגות הנהיגה הזהירה שלו ואת הקשר שלו עם הולכת הרגל ובנותיה לאחר התאונה. השופט הכיר בחומרת העבירות, והדגיש את הצורך בהרתעה ובהגנה על שלום הציבור. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, הם החליטו לחרוג מהעונש הרגיל, בהתחשב בשיקומו של הנאשם ובנסיבותיו האישיות. השופט ציין כי הפגיעות שנגרמו אינן מעידות על רשלנות קיצונית, ופגיעות ממשיות בתאונות דרכים הן רק שיקול אחד בקביעת העונש. במקרים קודמים עם נסיבות דומות נגזרו דרגות ענישה שונות, שנעו בין 4 ל-12 חודשי פסילה בפועל וקנסות. בהתחשב בגילו של הנאשם, היעדר עבר פלילי ועבר תעבורתי חיובי, פסק השופט קנס של 1,500 שקל, פסילת נהיגה של חמישה חודשים, פסילה על תנאי של חצי שנה והתחייבות כספית של 10,000 שקל. השופט הדגיש את הצורך בגישה פרטנית לגזר הדין וסבר כי מדובר באירוע בודד. ניתנה זכות ערעור על פסק הדין, עם אפשרות לפנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 45 יום.