בג"צ 191/15

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה הקוראת תיגר על גישתו של משרד החינוך למתן שירותי הסעות לתלמידים עם מוגבלות. בעתירה נטען כי תנאי הזכאות של המשרד להסעות, שהבחינו בין תלמידים במסגרות החינוך המיוחד לבין תלמידים המשולבים בחינוך הרגיל, אינם מוצדקים ופוגעים בעקרון השוויון. בית המשפט בחן את ההודעות המעודכנות של המשרד בנוגע להסדרת הזכאות לתחבורה והכיר בהתקדמות שהושגה בתהליך הכולל. עם זאת, היא מצאה טעם בטענת העותרים כי הסדר הביניים יצר הבחנה בלתי מוצדקת בין תלמידי החינוך המיוחד לבין אלה המשולבים בחינוך הרגיל. בית המשפט קבע כי החלטת המשרד לסווג תלמידים עם מוגבלות לקבוצות שוויון נפרדות על בסיס סוג המסגרת החינוכית בה למדו אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון. מתוך הכרה בחשיבות הנושא ובהליך החקיקה המתמשך להסדרתו, הורה בית המשפט כי עד לכניסת ההסדר החדש לתוקפו במלואו, יש להמשיך ולבחון את זכאותם של תלמידים עם מוגבלות המשולבים במסגרות חינוך כלליות על פי אותם קריטריונים החלים על תלמידים במוסדות החינוך המיוחד. בית המשפט הדגיש כי על המשרד ליידע באופן ישיר את הורי התלמידים הזכאים על זכותם להסעה ועל הקריטריונים הרלוונטיים. כמו כן, קבע בית המשפט כי על משרד החינוך לשאת בהוצאותיו של אחד העותרים בסך 10,000 ₪, בעוד שהוצאותיהם של יתר העותרים כבר הופסקו בהחלטה קודמת. פסק הדין, שנכתב על ידי השופט י' אלרון, הוסכם על המשנה לנשיא והשופט י' ונחתם בחותמת בית המשפט הגבוה לצדק.