ת"א 10517-06-10

תקציר

בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון בבקשתו של עברי משום שהיא מצויה בסמכותו הבלעדית של בית הדין האזורי לעבודה. על פי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית לדון בתביעות בין עובד למעסיקו הנובעות מיחסי עובד-מעביד. במקרה זה, הצדדים לבקשה הם העובד עברי ומעסיקו, ועילת התביעה נובעת מיחסי עובד-מעביד. טענותיו של עברי בדבר הפגיעה בזכותו לקבל כספי פוליסה מבוססות על מעמדו התעסוקתי, גם אם הוא טוען לאפליה כבעל מניות מיעוט. לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בעניינים אלה, ובית המשפט המחוזי אינו יכול לדון בבקשה או להעניק סעד זמני. זאת ועוד, פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ת.ד. קובע כי כאשר חלק מעילות התביעה נופלות בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה ואחרות לא, יש לפצל את הדיון בין בית הדין לעבודה לבין בית משפט אזרחי רלוונטי אחר. משכך, בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בטענותיו של עברי, ויש לדחות את הבקשה, לרבות הבקשה לצו מניעה זמני. עברי יכול להגיש את תביעותיו לבית הדין האזורי לעבודה, ובית משפט זה יכול להכריע בטענות המשיבים בדבר מועד הפירעון של הבקשה וקיומו של מעשה בבית המשפט. לבסוף, נוכח היעדר סמכות שיפוט והנסיבות, מצווה המבקש לשלם למשיבים הוצאות בסך של 3,000 ₪.