עת"מ 45761-10-21

תקציר

העתירה מערערת על חוקיותו של היתר בניה שניתן על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה של המשיבה להקמת מבנה מגורים על חלקת קרקע הצמודה לחלקות העותר. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה בשל שיהוי מיותר בהגשה, אי צירוף גורמים נדרשים ואי מיצוי הליכים מנהליים. עוד הם טוענים כי היתר הבנייה עומד בכל החוקים והתוכניות הרלוונטיים. עם זאת, בית המשפט מוצא כי למרות השיהוי המיותר של העותר בהגשת העתירה, הפגיעה בשלטון החוק במקרה זה עולה על אחוז החסימה. לגופו של עניין, בית המשפט קובע כי היתר הבנייה מנוגד להוראות תכניות המתאר הארציות הרלוונטיות, שמטרתן לשמור על מרחקי בטיחות בין תחנות דלק לשימושים שכנים רגישים כמו בנייני מגורים. כמו כן, בית המשפט קובע כי לוועדה המקומית לא הייתה סמכות להאריך את תוקפה של החלטת ההיתר מעבר לתקופה המרבית המותרת בחוק. לפיכך, היתר הבנייה, שניתן למעלה משלוש שנים לאחר ההחלטה הראשונית, אינו תקף. המשיבים חויבו לשלם לעותר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כאשר הוועדה המקומית והיזם אחראים כל אחד למחצית הסכום.