ע"מ 52828-01-20

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט למחלוקת מס הנוגעת לסיווג רכישה עצמית של מניות כחלוקת דיבידנד, בעקבות פרשת בית חוסן. היא אישרה כי רכישה עצמית מיטיבה עם בעלי המניות הנותרים על ידי הגדלת השפעתם ויש לחייבה במס כדיבידנדים. בית המשפט דחה את הטענות לפיהן רכישות עצמיות צריכות להיות לטובת החברה, וציין את החפיפה בין האינטרסים של החברה לבין האינטרסים של בעלי המניות במעין שותפויות. הוא הדגיש כי תוצאות המס אינן צריכות להיות תלויות במטרת הרכישה העצמית, שקשה להבחין בה. המקרה עסק בגוזלן, שהגדיל את שליטתו בחברה באמצעות רכישה עצמית, מה שהוביל את בית המשפט לסווג את ההטבות כדיבידנדים חייבים במס. בית המשפט דחה גם את הטענות נגד סיווג החברה כמעין שותפות, תוך התייחסות לניהול משותף ולאמון הדדי. הוצאות משפטיות שתבע מר גוזלן נדחו בטענה שאינן קשורות ישירות להכנסות ממשכורת. בית המשפט הסכים כי הכנסות מהשכרת נכסים צריכות להיות פסיביות ולא עסקיות, ולמנוע קיזוז הפסדים מעסקאות שאינן קשורות. בנוסף, היא אישרה כי לא ניתן לנכות מההכנסה החייבת הוצאות רכישה עצמית והפרשות בלתי תקינות בגין סבסוד מבנים וסחף קרקע. מבחינה פרוצדורלית, נדחו טענות המערערים בדבר הליכי שומה פגומים. בית המשפט הטיל קנס גירעון אך ביטל אותו לגבי הכנסות מדיבידנד בשל אי בהירות בחוק בתקופה הרלוונטית. בסיכומו של דבר, הערעורים נדחו, תוך שמירה על השומות והטלת הוצאות משפט על המערערים.