הפ"ב 42871-03-20

תקציר

העמותה והחברה חתמו על שני הסכמים - הסכם ניהול והסכם ניהול מתוקן - שניהם כללו סעיף בוררות. בעקבות מחלוקות במהלך הפרויקט ביקשה האגודה למנות בורר לבוררות בתביעה, בעוד החברה התנגדה לכך וביקשה משפט בבית המשפט. בית המשפט נעתר לבקשת האגודה למינוי בורר, למרות טענות החברה כי האגודה הסכימה בעבר לתנאי ההסכם המתוקן, ולכן אין לה מעמד להעלות את הנושאים לבוררות. בית המשפט קבע, כי תניית הבוררות בהסכם המתוקן מעניקה לבורר חופש מלא לדון בכל טענה הקשורה ונובעת מהיחסים החוזיים בין הצדדים, וכי יש לפרש אותה באופן רחב. טענת החברה כי ההסכם עצמו אינו תקף נמצאה בלתי רלוונטית, שכן טענת הפסלות הועלתה על ידי האגודה כנגד חלק מחבריה, בעוד שההסכם נחתם על ידי האגודה כאישיות משפטית נפרדת מחבריה. כמו כן, נדחתה גם טענת החברה כי יש בתביעה טענות למרמה ולהטעיה, שיש להכריע בהן בהליך ציבורי בבית המשפט, שכן טענות המרמה היו שוליות, והליכי הבוררות היו פרטיים וסגורים, כך שלא נגרם נזק שמשפט ציבורי היה גורם. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת החברה כי מעורבותם של צדדים שלישיים בבוררות תהפוך אותה לבלתי יעילה, בהמשך לפסיקות קודמות לפיהן הודעת צד שלישי אינה זכות יסוד. החברה חויבה לשלם את הוצאותיה המשפטיות של העמותה.