ת"א 281/98

תקציר

הבעלים הרשומים של נכס בראשון לציון, שלמה גדסי ועיזבונו של גדסי סעדיה בן אפרים ז"ל, התקשרו בעסקת קומבינציה עם חיים שכטר חברה לבנין והשקעות בע"מ לבניית בניין על הנכס. שכטר נכנס לפירוק לפני השלמת הפרויקט. י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ התקשרה אז בעסקת קומבינציה עם הבעלים הרשומים להמשך הפרויקט וקיבלה 11 יח"ד ומחצית משטחי המסחר בתמורה לסיום הבנייה. מזרחי לווה סך של 2.6 מיליון שקל מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ למימון הרכישה והבנייה, תוך שהוא משעבד את כל זכויותיו בבניין לבנק כבטוחה. זכויות הבנק הובטחו באמצעות שעבוד קבוע שנרשם ברשם החברות. בהמשך מכר מזרחי כמה דירות ללא הסכמת הבנק והפסיק לשלם הלוואות לבנק. הבנק דרש פירעון וניהל משא ומתן עם מזרחי על הסדר חדש, לפיו מזרחי יעביר לבנק 60% מהתמורה מכל מכירה עתידית. עם זאת, מזרחי המשיך למכור דירות ללא הסכמת הבנק מראש ובכתב. בסופו של דבר דרש הבנק מינוי כונס נכסים וביקש לבטל את המכירות שבוצעו ללא אישורו. בית המשפט קבע כי הבנק לא הצליח להוכיח כי מזרחי הפר את הסכם השעבוד בכך שלא קיבל הסכמה מראש למכירה. מההסכם בעל פה בין הבנק לעורך דינו של מזרחי עולה כי הסכמת הבנק לא הייתה תנאי מוקדם למכירה, אלא נדרשה לצורכי מעקב ויידוע בלבד. בנוסף, התנהלות הבנק הביאה את מזרחי למסקנה כי אין צורך בהסכמתו, שכן הוא לא התנגד למכירות קודמות שנעשו ללא הסכמתו. הבנק גם לא הביא ראיות לכך שהיה מונע את הסכמתו למכירה שבמרכז המחלוקת. כמו כן, הבנק פעל בחוסר תום לב בכך שלא יידע את הרוכשים על הקשיים סביב הנכס ולא רשם את ההסדר החדש אצל מזרחי. גם תביעת הבנק להשבת מלוא שווי הדירה נדחתה מאחר שלא נתבקשה בתביעה המקורית ונעדרה כל יסוד. ככלל, דחתה השופטת את תביעת הבנק והורתה לבנק לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪ + מע"מ לנתבעים 1 ו-2, מזרחי וחזן בהתאמה.